ציפיות

ולנטיין

בינינו, לא צריך יום מיוחד כדי לחגוג אהבה, אבל אם כבר סידרו לנו אחד כזה - נחגוג ונהנה!

אבל רגע לפני שיוצאים לחגוג, אני רוצה לדבר על ציפיות.

למי מאיתנו אין ציפייה מהצד השני? ציפייה היא רגש של תקווה של משהו שהיינו רוצים שיקרה. במידה והציפייה לא התממשה מגיעה האכזבה וחבריה - כשזה קורה זה מביא מרמור, תסכול, כעס והאשמה.

בואו נבהיר את זה אחת ולתמיד - ציפיות כשלעצמן הן לגיטימיות. מותר לצפות וכולנו מצפים, רק ש... בני/בנות הזוג שלנו לא נולדו לשרת ולרצות אותנו (חבל הא?! ) והם לא יכולים לספק כל ציפייה שלנו בכל רגע נתון.

ויום האהבה? מי הוא אם לא מועד "שנתפר" לפיתוח ציפיות?!

מה יקנה לי בן הזוג? האם אראה מאמץ מצידה? איך הצד השני יבחר לציין את היום (אם בכלל?).

כדי למנוע אכזבה וכדי ליהנות באמת מהיום הזה יחד, אני מציעה שלא תחכו לבן/בת הזוג, קחו אחריות על מערכת היחסים שלכם: תיזמו, תהיו אקטיביים, תהיו אחראיים על הצד שלכם. תתפלאו לגלות שלפעמים זה "מדבק", מעורר השראה (אבל אל תבנו על זה, עשו בשם האהבה, השמחה והרצון לפנק).

ולצד המעשי:

תייצרו דייט ביחד בבית או בחוץ, באווירה רומנטית, תפנקו את עצמכם בקוקטייל משובח ששניכם אוהבים, בארוחת ערב טובה. נצלו את הזמן הזה שכל אחד ידבר על מה הוא היה רוצה בקשר: על האהבות, החלומות, הפנטזיות. אל תפחדו משיחה אינטימית וכנה, דברו רק על עצמכם - מה אתם רוצים ומביאים (ולא מה הציפיה שלכם מהצד השני, זה יגיע בפוסט אחר… ).

אז נכון, לא צריך יום מיוחד כדי לחגוג אהבה, אבל כבר סידרו לנו אחד כזה, אז תתפנקו ותפנקו!